קראו את השיעור

בס"ד, יום ראשון י"ג באייר ה'תשס"ה

שיחתו השבועית של הרב מרדכי אלון לפרשת בחוקותי

כתיבה ועריכה: יהודה עובדיה

"שער השמים"

לגאולת הארץ ולגאולת ירושלים

פרשת בחוקותי נראית לכאורה מעט מנותקת מן הספר, שהיא מצויה בו ספר ויקרא, שכן רובה ככולה עוסקת היא ב"אם בחוקותי תלכו", שתוצאתה תהיה "ואולך אתכם קוממיות" ואם חלילה לא נלך בחוקות ה' דבר שיגרור אחריו קללה.

אך אנו נבקש להראות כי פרשת בחוקותי מדברת על הגאולה וחלילה על הגלות בעיקר בזיקה לרעיון המקדש. לשון אחרת ספר ויקרא, ספר הקדושה, עוסק בתחילתו בקורבנות, אח"כ הוא עוסק בקדושת האדם, במיני הנגעים השונים הבאים עליו, משם לקדושת הזמנים והמועדים וכעת בברכה ובקללה, בעיקר בזיקה למקדש. היינו אומרים כי למעשה המקדש מהווה נקודת השיא של פרשת בחוקותי.

ואת זאת נבקש לראות, תחילה בעיון ראשוני מלמעלה ואח"כ בעיון יותר מעמיק.

ראשית כל, נוכל לומר שככלל הקללות באות, מפני שהפרנו את חובתנו כלפי האדמה, אדמה זו היא אדמת ה', כפי שראינו כבר בפרשה הקודמת,¹

"והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עימדי:

ועל כן גם שביתתה היא שבת לה'²

"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה':

ממלא אם לא תשבות הארץ, היא תתבע את עלבונה³

"אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי הָשַמה ואתם בארץ אויבכם אז תשבת הארץ והִרְצָת את שבתותיה: כל ימי הָשַמה תשבות את אשר לא שבתה בשבתתיכם בשבתכם עליה:"

זהו ביטוי לקשר וליחס של האומה דרך האדמה לאלוהיה, קשר שכזה יתכן אך ורק בארץ ישראל. בחו"ל קשר שכזה הוא חסר משמעות.

אך איך דברים אלו באים לידי ביטוי בזיקה למקדש ?

נראה נא את סדר ההבטחות ל"אם בחוקותי תלכו"

ראשית באה לה ההבטחה החקלאית:

"ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו: והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחכמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם:

ואחריה באה לה ההבטחה "הביטחונית", השקט מהאויבים, ועוצמת התגובה הישראלית, החורגת מהפרופורציות הטבעיות:

"ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם: ורדפתם את אויבכם ונפלו לפניכם לחרב: ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו ונפלו אוייבכם לפניכם לחרב:

ומכאן באה ההבטחה ליחס האישי:

"ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרבתי אתכם והקמותי את בריתי אתכם"

ואז אחרי כל זה:

"ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם "

על הפסוק האחרון אומר רש"י במקום:

"ונתתי משכני-זה ביהמ"ק"

נזכור שהדברים נאמרים, עת היו ישראל במדבר המשכן היה כבר "בתוכם" , ומכאן עולה השאלה, שננסח אותה בצורה הפשוטה ביותר, מה בעצם ההבדל המהותי בין המשכן שבמדבר לבין "המשכן שבארץ ישראל", הוא המקדש, נמתין קמעא עם התשובה שלשאלה זו.

ובהמשך הפסוק "ולא תגעל נפשי אתכם אומר רש"י:

"אין רוחי קצה בכם"

ומוסיף רש"י על טיבו של לשון זה "תגעל"

"...כל געילה לשון פליטת דבר הבלוע בדבר אחר"

כהגעלת כלים והכשרתן מאיסורים שונים הבלועים בהם, שע"י פעולה מסוימת נפלט הטעם הבלוע, טעם שאי אפשר להצביע עליו בצורה ממשית, אך הוא בהחלט מצוי וישנו, ה"ה בהימצאותו של "משכני בתוככם" הנגזרת היא "ולא תגעל נפשי אתכם"

ומוסיף הכתוב עוד בעניין זה:

"והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם: אני ה' אלוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהיות להם לעבדים ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות:"

ובקללה באים הדברים מהאידך גיסא :

"ושברתי את גאון עוזכם ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה: ותם לריק כוחכם ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ הארץ לא יתן פריו"

ומהו אותו "גאון עוזיכם", אומר רש"י

"גאון עוזכם-זה בית המקדש. וכן הוא אומר (יחזקאל כד) הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם"

שוב נקודת המשבר מתייחסת לבית המקדש, והתוצאה של כל זה :

"ותם לריק כוחכם ולא תתן ארצכם יבולה ועץ השדה לא יתן את פריו"

ההגד "ותם לריק כוחכם" משמעותו שתהיה השקעה של הרבה מאמץ, אך אם נתבטא בלשון ימינו הדבר יהיה "על ניוטרל", החיים כאילו יסתדרו אבל תהיה חסרה הליבה, יהיה חסר השורש ה"גאון עוזכם". ונחזור ונגדיש את האמור לעיל כי כשאנו נמצאים בבחינת "אם בחוקותי תלכו" שהתוצאה היא "והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע" אין הכוונה כי יש כאן ברכה חקלאית גרידא, אלא מכיוון ש"נתתי משכני בתוככם" נהרות של שפע וברכה יחולו על ראשם של ישראל.

הנה כי כן כבר עולה לה התובנה מן הדברים כי ליבת הברכה ושורש הקללה הוא קיומו של המקדש, המראה את נוכחותו של הקב"ה בקרבנו ,או לדאבון לבנו חורבן מקדשנו המביא ל"ותם לרחק כוחכם" יש כוח אך הוא מתבזבז לרִיק .

מהלכו, אפוא, של ספר ויקרא-ספר הקדושה, כאמור, הוא תנועה אל הקדושה, עסקנו בתחילתו בקורבן, המקרב אותנו עם אבינו, המשכנו לקדושת האדם, הגענו לקדושת הזמנים ומשם לקדושת האדמה, הנגזרת מהיות אדמה זו אדמת ה', והבאה לידי ביטוי בשמיטת הארץ, ומשם באנו ללב ליבה של הנוכחות האלוקית בעולם הארצי,-מקדש.

ברצוני להחל את הבנת שורשם של דברים, ממעשה שדיברנו בו בשיעורינו הקודמים. בחג הפסח התארחו בישיבה כמאה משפחות המכונות "חילוניות", היו אלו יומיים נפלאים ומרתקים, לקראת סופם ערכנו מפגש משותף ונשאנו ונתנו בשאלות ובתשובות.

עמד יהודי יקר, שלצורך העניין נקרא לו בשם ראובן, ואמר לי בלשון זו "כבוד הרב, היו אלו יומיים מרתקים, חשנו התרוממות עצומה, הגענו למקומות שלא היינו בהם, ומתוך כך ברצוני לשאול שאלה,

אני ובִתי, עמדנו והשקפנו מחלונות ישיבת הכותל לכותל המערבי, והנה בא לו יהודי אחר עם בנו ועמד לצדנו, הוא שוחח עם בנו ואמר לו כך 'אתה רואה את הכותל, מעליו ישנה רחבת הר הבית, לשם נבוא בעז"ה שנה הבאה נזכה ונראה את בית המקדש עומד שם על תילו, לשם נבוא עם כֶבֶש שנה הבאה ונשחט אותו כקורבן פסח' עד כאן דבריו, ואני", מוסיף אותו ראובן, "שואל את כבוד הרב למה הדבר כ"כ הכרחי להלחם דווקא על אותו מקום, למה שלא נעתיק את המקום מעט מערבה, לא במקום כ"כ מסוכסך שיש בו כ"כ הרבה ויכוחים בנינו לבין שכננו", עד כאן דבריו.

בשבוע שעבר שעסקנו בשני סוגים של חלומות של עצמאות, שנחלמו, הרחבנו כיצד ישנה נקודת שבר , בין שני סוגי החולמים, אלו החולמים על ארץ ישראל כמקלט בטוח ואלו החולמים בשוב ה' את שיבת ציון דווקא בנקודה זו של הארץ.⁴ האמירה המסתתרת לה מבין השיטין היא שיש כאן ויכוח מהותי ערכי ולא פוליטי גרידא.

ובניסוח אחר היינו אומרים מדוע להיות מצומצמים למקום מסוים, מדוע לא לדבר על א-ל יותר אוניברסלי, שאינו קשור למקום זה או למקום אחר. ומתוך שאלה זו נבקש אנו לפתוח את ההעמקה בדברים שלפנינו.

אם היינו מבקשים לדבר על המונח "קוממיות" בהטייתו המודרנית, שמשמעותו עצמאות, במישוריה השונים, היינו גם מצפים לראות כי מושג זה יהיה ברצף הפסוקים אפוא שהוא באמצע הברכות, לאמר אחרי ש"השיג דיש את בציר" ואחרי "ורדפתם את אויבכם ונפלו לפניכם בחרב" אפשר בהחלט לדבר על קוממיות, במונחים מודרניים.

אלא שתורת ה' שמה את הקוממיות רק אחרי "ונתתי משכני בתוככם" ומהאידך גיסא כאשר "ושברתי את גאון עוזכם" הרי שאי אפשר ללכת "בקוממיות"

את הדברים ברצוננו לבאר דווקא דרך מושג "התלת ממדי", כידוע אנו יכולים לצייר כל אובייקט בצורה דו ממדית, אך אז יהיה בציור זה משהו חסר, הכנסתו של הממד השלישי תיתן למעשה לאותו אובייקט את ממד העומק.

לא נוכל להרחיב את היריעה כעת, אך נעיר בצורה פשוטה את אשר נאמר בספרי החסידות ובעוד מקומות באריכות כי זוהי תפיסת מספר שלוש בעומקם של דברים.

כל אימת, שמוצאים אנו במשנה "על שלושה דברים העולם עומד " או "הסתכל בשלושה דברים ואי אתה בא לידי חטא", מספר שלוש המוזכר בהקשרים אלו, אין תכליתו לקבוע את המניין גרידא, את זאת יכולים אנו לעשות בעצמנו...

תכליתו היא להדגיש את ממד העומק. נוכל לומר בצורה פשוטה כי ההבדל בין שני ממדים לעולם של שלושה ממדים הוא כי בעולם של שני ממדים אני תמיד אהיה צופה מן החוץ, אך במעבר לשלושה ממדים ישנה העפלה לשלב הכרתי קוגניטיבי יותר מפותח. רוצה לומר בשני ממדים, ישנה צְפִיָה מן החוץ ובשלושה ממדים יש חיים מן הפנים.

ובאותו עניין כשבאים אנו לעסוק בשלושת האבות. חז"ל מלמדים אותנו כי אברהם קרא לקב"ה "הר, יצחק קראו "שדה" אילו יעקב קראו "בית"

למעשה ניתן לומר כי אברהם אבינו הוא הוא ההולך ומגלה את הקב"ה בחשכת העולם האלילי, אברהם הוא זה שהעפיל אל ההר ומשם קורא לבני עולם לראות את הקב"ה, את אותה פסגה רואים מכל מקום, וגם ממנה רואים הכל, לכן נכנסים תחת כנפי אברהם גם כאלו שאינם שייכים לעם ישראל כישמעאל וכ"נפש אשר עשו בחרן". יצחק הוא כבר בבחינת שדה, בשדה אמנם הפרספקטיבה היא יותר קטנה אך גם שם ישנה ראיה מרחבית, יצחק בא במגע עם פלשתים, ישנם סכסוכים, אך בסופו של דבר גם תחת כנפיו ומיוצאי חלציו יוצאים כאלו שאינם שייכים לכלל ישראל, ולעומתם בא לו יעקב, יעקב קורא לקב"ה "בית", הבית גם אם יש לו חלונות מראה גבולות סייגים , מחיצות, והגדרה, וזוהי התוספת של הממד השלישי יעקב רואה בחלמו סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, הסולם מראה תנועה וחיבור בין שני הממדים. לשון אחרת, יעקב מביא את כלל העולם מעולם שבו יש שני ממדים, עולם בו יש אלוקים ויש אדם והם מדברים אחד אל השני במרחק (להוציא יחידי סגולה) אל עולם בו יש ממד שלישי בו אדם חי את העניין האלוקי הוא בתוכו הוא בתוכו בית. בסולם יעקב ה' נצב עליו ויש מלאכי אלוקים העולים ויורדים, או אז קובע יעקב אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים .

יעקב קובע כי יש בית, וכבית גשמי, להבדיל, כך הבית הרוחני יש לו כניסה ויציאה יש לו בית ועליה ויש בו חדרים שונים, המשתנים לפי חשיבותם ומדת צנעתם. יעקב רואה מלאכי אלוקים עולים ויורדים, אך במציאות הוא יודע כי יהיו אלו כוהנים לווים ישראלים שיעלו וירדו דרך השער הזה, שער זה שנמצא לו בארץ ופתחו פתוח לשמים.

ממד העומק אף הוא לא יעדר אף מתוך אותו בית, גם בבית זה יהיה קודש קודשים, קודש ועזרה וכן על זה הדרך . הנה כי כן יעקב הוא זה המעביר את העולם מתודעת שני הממדים לתודעת שלושת הממדים, לממד העומק, לממד ההגדרה הפרטיקולרית. כל עוד ישנם רק שני ממדים לא באנו עדי "ונתתי משכני בתוככם" וכשיש בית מופיעה הנוכחות האלוקית, מופיע "והנה הה' נצב עליו"

בדורינו בו העולם הופך להיות "כפר גלובלי" אחד, קשה להבין את ערך המקום, השאלה העולה היא מדוע באמת לצמצם את האלוקות, מדוע לעשותה שייכת למקומות, ולמנוע ממנה, כביכול, את הופעתה האונברסלית.

אך למעשה הדברים בלשון ימינו הם "הפוך על הפוך", דווקא אלוקים כה גדול שאינו קשור למקום זה או אחר , שאין לו בית המְכוון כנגד שער השמים, דווקא אל שכזה הוא מנותק מנוכר, והגודל העצום שלו הופך אותו למעשה לקטן, מפני שהוא אינו רלוונטי.⁵

למדנו אפוא כי אברהם לקח עולם וגילה שיש לו שני ממדים , הוא גילה לעולם הנמוך כי שם על ראש ההר, אם רק ירימו את ראשם, ישנו חסד אלוקי השופע. יצחק גילה את אותו ממד אך מזווית אחרת, אין צורך להגביה את עצמי, אלא יש להתגבר בשדה, להתמודד.⁶

יעקב לקח את שני הממדים ביחד ונתן את ממד העומק והקים את הבית, ובבית הזה אין יעקב ועשו אלא יש שנים עשר חדרים, שנים עשר שותפים שלכל אחד יש את המקום שלו ואת הנתיב שלו שדרכו הוא מגיע לשער השמים .

הדברים הם פתח להבנת דברי חז"ל כי "כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה", בוודאי שאין הכוונה כ זה הדר בחו"ל אין לו אלוה ממש, אלא דומה שאין לו אלוה, במשמע הוא מרגיש כי יש אלוקים לעולם ויש את חייו שלו ואין הללו בהכרח מתחברים. בחו"ל לא יהיה ערך מוסרי פנימי לעבודת אדמה ולקיומם של סדרי מדינה, שם לא תתגלה התובנה כי גם "ממלכה" יכולה להיות "ממלכת כוהנים",-מדינה שבה הקודש מתגלים בכל מערכות השלטון בצבא בכלכלה ובצד החברתי. הנה כי כן אפשר לומר כי החיים בחו"ל נוטלים מהאדם את היכולת לחוות את ממד הקדושה בכל נתיבי החיים, אמת היא שלפעמים אנשים מעדיפים חיים "וירטואלים" שכאלה על פני חיים בא"י עם אינתיפדות ומאבקים מתמשכים , אך סופו של דבר שוב באנו עדי העניין, שבארץ ישראל בחיים עסקינן, ובחו"ל ישנה הליכה לצד החיים האמיתיים...

אלו הם, אפוא, שלושת הממדים, דבר הבא לידי ביטוי גם ב"על שלושה דברים העולם עומד על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים" תורה היא ממד אחד שמימי , עבודה, עבודת הקורבנות היא התנועה מן הארץ אל השמים, אך אין די בשני אלו אם לא יהיה לו הממד השלישי המביא אותם לדור בכפיפה אחת, אם לא תהיה הגמילות חסדים. המראה כיצד במפגשים ארציים, אנו נושאים דפוסי התנהגות שמימיים.

זהו גם תוכן תשובת משה רבנו למלאכים עת עלה השמים לקבל תורה. כזכור⁷ אמרו המלאכים:

"מה לילוד אשה ביננו" או אז אומר הקב"ה למשה "השב להם תשובה", ומשה מתיירא מלהשיב להם. ואז אומר לו הקב"ה "אחוז בכסא כבודי והשב להם תשובה" ומשה עושה כן ומשיב למלאכים וכי יש להם אב ואם שיוכלו לקיים את מצוות כבד את אביך ואת אמך וכדו', כשביסוד כל טענותיו של משה עומדת העובדה כי המלאכים הם משוללי גוף, ועל כן אין התורה רלוונטית להם.

בעומק דברי הקב"ה למשה "אחוז בכסא כבודי" הם כי רק אתם בני האדם, רק אתם ישראל יכולים לבנות לקב"ה כסא, יכולים לתת את ממד העומק של העולם, את הממד השלישי, רק אלו שיש להם מפגש עם היום יום והם חיים את דבר ה' גם במבואותיו החשוכים של עולם החומר רק להם ראויה היא אותה חמדה , למעשה הקב"ה מגלה למשה רבנו ע"ה את התשובה למלאכים ומכאן ממשיך משה ומביא את הדוגמאות הספציפיות.

נראה כי תחושה זו שהיא לפעמים גנוזה עמוק עמוק בלבנו, הרצון לבנות בית, הרצון לחיות את הדברים בממד העומק, היא שהביאה שגם הסוציאליסטים הגדולים, דחו את תוכנית אוגנדה, כשעלתה לפני קום המדינה, ובקשו רק את ארץ ישראל, אי שם עמוק עמוק בתת מודע, גנוז לו הרצון לראות את השמים דרך הארץ והמקום, המהווים שער .

הנה כי כן אומר הקב"ה זהו עננו של המקדש הוא שיביא את עם ישראל לקומה אחרת, לשיעור של "קוממיות". וגם כשעדיין "השער" אינו עומד בבנינו, בכ"ז בכל מקום בעולם, אף מהקצה השני של הגלובוס מתפללים ויודעים כי נתיב התפילה עובר דרך ירושלים עיר הקודש והמקדש.

ואז עת יבואו ימים ויהיה המקדש עומד על תילו, חוזה כך, הנביא ישעיהו:

"הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלים: והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים:"

הגויים מביני כי יש לה' בית, יש להם מקום לשבתו, והם מבקשים לבוא לשם.

"והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים:"

על ההיגד "בית אלוקי יעקב" לומדים חז"ל "לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית", ודבריהם מתבארים על פי כל האמור עד כה .

הגויים באים ואמרים עם אברהם "הסתדרנו" הוא עמד על ההר ויכולנו להישאר בני קטורה, וגם אם יצחק, על אף שהיה יותר קשה הסתדרנו, אך אם יעקב שסגר עצמו ובנה את בית ישראל , את זה קשה היה לנו לקבל. ואילו עתה יבינו הגויים כי אכן יש שער לשמים, יש בית , והעולם הזה התחתון הוא כבבואה של העולם העליון, ובית מקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה, או אז יעמדו הגויים ויכריזו "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.

"צִיוֹן" פירושו גם צִיוּן, קביעת מקום שדרכו מגיעים לשמים, ממקום זה תצא תורה .

מן הסתם אז בקונגרס שהועלתה ההצעה ללכת לאוגנדה היו כאלה שהעדיפו כך מאשר להגיע למזרח התיכון ולתושביו הלא כל כך "אדיבים".

מולם עמדו אנשים מן הימין ומן השמאל והתנגדו מכל תוקף, גם אם הם לא ממש ידעו שהדבר נובע מהרצון לאחוז בשער השמים. ואם יאמר האומר שההתנגדות באה בגלל החוויה ההיסטורית, אנו נענה כי אף חוויה היסטורית לא תכסה על מחיר דמים, שהאומה ידעה בוודאות כי היא הולכת לשלם, בהכרח באו הדברים מנקודת עומק יותר פנימית.

ומציון באנו לירושלים. המילה "ירושלים" נושאת את הסיומת יִם, זו למעשה סיומת זוגית כמו ידיים, עיניים וכדו', גם כאן יש זוג, ירושלים של מעלה וירושלים של מטה , וששני אלה יהיו מכוונים אחד כנגד השני התוצאה תהיה

"ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאִתִים וחנינותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה:"

כשיש שלום בין ירושלים של מטה לירושלים של מעלה או אז מופיע לו השלום עולמי .

סיכומם של דברים , בספר ויקרא עסקנו בקב"ה ובאדם, אבל לא עסקנו בנקודה כיצד הקב"ה מתהלך בתוכינו. ואז הבנו כי בארץ ישראל שוכן העניין האלוקי, ואז באנו לסוד הכל, כי בארץ ישראל, כשמקדש עומד על תלו, אז קב"ה מתהלך בתוכנו ואז יכולים אנו לעמוד בקוממיות.

אמת היא שכשלפעמים שוכחים את מגמת הארץ את התוכן הפנימי המסתתר בה גם היא יכולה להפוך לע"ז. אך נזכור נא כי התהלכותו של הקב"ה בתוכנו תתכן רק שליבנו, בית מקדשנו, פועם בחוזקה, על כן נזכור את דברי ריה"ל כי,

"בחורבן מקדשנו חלינו וחלה בנו, וישוב ליבנו לאיתנ מחדש בבנין בית המקדש"