קראו את השיעור

בס"ד, יום ראשון, כ"ב בניסן הת'שס"ה

שיחתו השבועית של הרב מרדכי אלון בהמשך ליום העצמאות ופרשת בהר

כתיבה ועריכה: יהודה עובדיה

"עצמאות (ג') – גאולת הארץ (א')"

נמשיך בשלישית במאמרו של הרצי"ה קוק זצ"ל שעסקנו בו בפעמים האחרונות,¹ כזכור נשאל הרצי"ה קוק זצ"ל בשנת תש"ו בדבר ההתאמצות להקמת מדינה יהודית. ומשם נמשיך ונרחיב את הדברים :²

"שאלתני: 'האם מותר לנו, בתור יהודים דתיים, לתמוך בדרישה למדינה יהודית"

ותשובת הייתה:

"ותהי תשובתי : לא מותר הוא לנו, אלא מחוייבים אנו בזה"

ונימוקיו מתחלקים לשלושה ענפים:

"והנה הם הנימוקים של החיוב הפשוט הזה: בשביל שלושת הדברים שבקדושה שלנו, שהם כלולים בקדושה הא-לוהית האחת הכוללת את כולם ואת כולנו כאחד, - בשביל ישראל, בשביל התורה ובשביל הארץ. "

ומכאן נזכיר בקצרה את שני נימוקיו הראשונים, ראשית "בשביל ישראל" אומר הרצי"ה, שכן הקמת מדינה היא ההצלה היחידה המדינית שתהיה לו לעם ישראל, היום רואים אנו ביתר שאת את שראה הוא אז, היום שחציו של העם יושב בציון ,רואים בחוש איך אותו יישוב עברי בא"י שבתש"ח היה רק כחמשה אחוז מִסך כל האולוסיה היהודית בעולם, התפתח בממדי ענק, ואילו הקהילות הגדולות שמנו מליונים בקום המדינה, בארצות כארה"ב, עמדו על מקומם וההתבוללות מכה בהם גלים.³

הרצי"ה כזכור, הזכיר שבעניני פיקוח נפש, כנידון דידן, אין מתמהמהים, ופועלים על פי הכלל ההלכתי הידוע:

"'הזריז (בפיקוח נפש) הרי זה משובח, ואין צריך ליטול רשות מבי"ד' כי "הנשאל הרי זה מגונה והשואל הרי זה שופך דמים"

נימוקו השני, של הרצי"ה, בו עסקנו בפעם האחרונה, היה "בשביל התורה", ככלל כוונת הדברים, שבשיבת ישראל לארצו ישנו ממד של יציאת התורה מן הגלות, הראנו כיצד בארץ זו בארץ ה', התורה מופיעה בכל נתיבי הקיום הארציים, הבאנו לצורך דוגמא את קורבן העומר, המקפל בתוכו את האמת הפשוטה, שגם התוצרת החקלאית של א"י מתקדשת.

ומכאן נבוא לנימוקו השלישי של הרצי"ה "בשביל הארץ".

פתח דבר נקשור את הדבר לפרשתנו, פרשה שקניין הארץ עולה בה בצורה ברורה בתחילתה ובסופה. כזכור פותחת הפרשה:⁴

"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הרץ שבת לה':

ניתן נא את הלב להיגד המיוחד בו משמש הפסוק "...ושבתה הארץ שבת לה'", במקומות אחרים מופיע והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה" אך כאן מלמדים אותנו הפסוקים בראש ובראשונה תובנת יסוד, השבת היא לה', מפני שהארץ אינה באמת שייכת לנו, היא שייכת למישהו אחר, ועל כן אין רשאים אנו למכור אותה לצמיתות, ולמי היא שייכת באמת ? זאת מלמדים הכתובים בצורה הפשוטה והברורה ביותר:⁵

"והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עימדי:

לאמר ארץ זו היא ארץ ה', ועל כן שביתתה היא "שבת לה'", ואין למכור אותה ממכר עולם ועל כן:

"ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ"

דרך אמת בסיסית זו, המלמדת אותנו כי הקב"ה הוא אדונֵי הארץ נבקש אנו להבין את מושג גאולת הארץ. אך קודם לכן נרחיב את הדברים קמעא.

דומה כי מג' נימוקיו של הרצי"ה, שבגינם יש להתאמץ להביא להקמתה של מדינה יהודית, העם התורה והארץ, דומה שמאלו שהיו במשך השנים מושא לוויכוח לגטימי בין חלקי העם השונים, נשאר אחד שאִישו מסרבת לִשְכוך.

ללא ספק בקום המדינה עת היו בא"י, כאמור, רק כחמשה אחוז מסך האוכלוסייה היהודית. ואילו כלל היהדות העולמית עדיין עמדה בכוחה, גם אחרי גיא ההריגה בשואה, נימוק זה "בשביל ישראל", בשעתו היה לכאורה מעורר תמיהה כיצד קומץ יהודים בארץ מוכת מוות ומלחמות, הוא שיהיה לרווח והצלה לקהילות היהודיות בגולה בכלל, ולאותן קהילות דשנות הנישאות על כתפי הקִדְמה ושוויון הזכויות כקהילת ארה"ב בפרט. והנה בימינו אנו רואים אנו בצורה ברורה לחלוטין, כיצד מתרחשת לה שואה שקטה ביהדות העולמית, בהם רבים-רבים מבני עמנו טובעים בביצת המוות של ההתבוללות, בימינו נראה ללא ספק כי קיומה של מדינה יהודית בא"י היה למשען והצלה.

ויכוח גודל התרחש גם מסביב לנימוק השני "בשביל התורה", ויכוח לגיטימי ביותר, האם תהיה תקומה לתורה בהצטרפות של שומרי אמוני ישראל לתהליך תחייה, שנווט בעיקרו ע"י מנהיגים חילוניים, פורקי עול. גם כאן ניתן לומר כי הקמתו של מרכז התורה הגדול ביותר באלפיים השנים האחרונות, קם והיה בא"י, ומקימיו בדעתם או שלא בדעתם ,ברצונם או שלא ברצונם היו וייצמן ובן גוריון, גם כאן ישנה תשובה אלוקית שנמהלה לה בדברי ימנו .

ומכאן באנו לנימוק השלישי שבפי הרצי"ה, הנימוק שנראה כי הוא אינו מוכרע בין חלקי העם, נימוק, שבגינו מתחיל שסע חברתי קשה לקרוע את עמנו, כאן טמון הויכוח החברתי הקשה ביותר. שאישו הולכת ומתלבה.

אך נקדים נא ונעמיק בדברי הרצי"ה מהו אותו נימוק "בשביל הארץ". נימוקה זה מתחלק לשניים, ואנו נקדים ונאמר כי שתי קומות אלו שמיד נראה בדברי הרצי"ה מהווים את המצע להתגלעות הויכוח הציבורי העמוק, ויכוח בין שתי תפיסות עולם, שנראה כי תהום מפרידה בניהם.

"מצוות התורה, המוטלת עלינו בכל הדורות לרשת את ארצנו ולשבת בה"

הרצי"ה פותח מתוך הבנת יסוד כי חלה עלינו מצווה לכבוש את הארץ, ודבריו מיוסדים על אדני דברי קודשו של הרמב"ן בספר המצוות המונה את מצוות כיבוש הארץ כמצווה,⁶ מצווה זו אומר הרצי"ה שיכת בדורינו זה (שהכוונה לדורו, כמובן) ביתר שאת וביתר עוז:

"מצוות התורה, המוטלת עלינו בכל הדורות לרשת את ארצנו ולשבת בה, נסתיים גילויה של מלוא חיובה בדורינו זה, עם סדר הודעותיהן הרשמיות של ממשלות הגויים על שיבת שבותינו לארצנו, בהכירן את צדקת משפטינו עליה, אשר מסבב כל הסיבות הפיל בזה את החומה, שהייתה מפסקת ביננו לבינה במועקת הגלות ושלטונות האומות"

ביאור דבריו, ישנו ביטוי בחז"ל כי הקב"ה השביע את ישראל עת יציאתם לגלות, "שלא יעלו כחומה", ישנו דיון שלם אם מדרש זה הוא להלכה או לא, כבר מהאמור לעיל ראינו מדברי הרמב"ן, שמנה את יישוב א"י כמצווה שאין הוא מקבל דברים אלו, אך גם לו יצויר, שאכן כן הדברים, ואין לעלות לא"י, הרי שכל איסור זה תַקֵף שלא בהרשאת האומות, אך לאחר הצהרת בלפור והכרת אוה"ע בזכותם של עם ישראל לשוב לארצו הרי ש"בטל פחד השבועות" ובזה כלשון הרצי"ה "אשר המסבב כל הסיבות ב"ה הפיל בזה את החומה, שהייתם מפסקת ביננו לבינה" כך א"כ נפלה החומה הפסקת ביננו לבין ארץ ישראל. נזכור נא כי הדברים אלו נכתבו בזמן שהמנדט הבריטי היה כאן בא"י והראייה הטבעית נראית כי התחייה הלאומית נחנקת ע"י לחץ הבריטים, אך מבחינת הרצי"ה הדברים היו בבחינת "עורבא פרח".

ומכאן הרצי"ה ממשיך ומצביע כי מהלך זה הכללי של אוה"ע מנותב ע"י מסובב הסיבות שאותה התעוררות כללית היא בשעה שגם ישנו מהלך של תחיה לאומית בא"י על כן קובע הרצי"ה כי תהליך זה של הכרת האומות,

"מתאימה להוראתה זאת של יד ה' הנטויה עלינו, בהכשרתה של לקיום מצוותו כלפי הארץ, הרי היא גם ההיקף הגדולה של התנועה ליישוב א"י, הכוללת בתהליך התפשטותה את כל חלקי בית ישראל כולם"

וישנו עוד דבר המראה את הדחיפה השמימית לתחייה הלאומית, תזכורת שלו היינו זוכים, היינו נמנעים ממנה

"כמו גם נוראות הפורענויות של עכשיו עם נפלאות התשועות אשר איתן",

משפט זה של הרצי"ה מקפל בתוכו את תמצית קיומו של עם ישראל, השואה והתשועה אחוזות בהן, אכן פעמים רבות באה תזכורת שמימית, החפצה להעיר את עַם הברית, אך כשאלו לא מתעוררים באה מכה כואבת של תזכורת, כאב הסותר לבנו, ומיד מחבקו באהבה.וכך עם אותן נוראות באות גם "התשועות אשר איתן"

ומכאן בא הרצי"ה למעין סיכום ביניים:

"ושלמות חובה של מצוותינו זאת, אשר בהיותה שקולה כנגד כל מצוות שבתורה היא הנותנת בסיס וקיום קבוע לכולן, היא מחייבת מעתה את הדרישה וההשתדלות לקימנה במלואה על ידי סידור מדינתנו ושכלול חיינו בה"

סיכום תמצית דבריו של הרצי"ה עד כה, "בשביל הארץ" הוא בראש ובראשונה כי עם צריך ארץ, וכי עם ישראל מכל הבחינות נמצא באותה עת במהלך שאין בו עיכובים לא ארציים ולא "דתיים" מלשוב לארצו.

ומכאן בא הרצי"ה לסעיף השני שבדבריו שבא לבאר את מושג זה "בשביל הארץ" במישור אחר, פנימי יותר. נימוק זה נשען על הבנת היסוד האמונית בסיסית, כי אנו בארץ זו לא מפני שהיא "תבנית נוף ילדותינו", וארץ זו אינה עוד טרטוריה, שעם מסוים בחר להתיישב בה בכדי לתת מצע להתפתחותו הלאומית. לארץ זו יש קשר מהותי פנימי לעם היושב עליה, כאישה המצפה בכיליון עיניים לשיבת בניה לתוכה וכך בימים בהם גלו בניה מתוכה, אף היא הפסיקה לתת פרותיה, עמדה שוממה כשצללי מוות עליה מחכה לשיבת בנים לגבולם. וגם בניה, אם הללו מבקשים להם חיים, הרי שזה רק בישיבתם עליה.

ויותר מכך עצם החיבור של עם הנצח לארץ החיים מהווה נדבך והכנה לגאולת העולם! באופן ששיבת ישראל לארצו , כמוה כלב האומות השב לִפְעום, הלמות של חיים. בארץ זו תופיע הנבואה, בה יתכן הקשר בין הסופי לנבדל, וכאמור רק בה, דרכה ועל ידה יוכל עם הנצח לגאול את העולם מִמֵצָרָיו השונים.

וכלשון הרצי"ה:

"ערכה העולמי המיוחד של הארץ הזאת, בתור משתית בריאתו⁷ ומכלל יופיו, מקור שפעו וקרקע נבואתו של העולם כולו, הרי הוא מתגלה כפי מצבה הגיאוגרפי וההיסטורי, בהגדרתה האלוקית בתור הארץ של ישראל–לב האומות, והאחריות המוסרית התורנית כלפי העולם כולו, בשמירת ענינה של הארץ הזאת,אשר שממו ושוממים עליה האחרים היושבי עליה בהשתאות תוחלתה לשיבת בניה בוניה ומוציאי פריה , והמתקרבים והבאים אליה בדבר ה' הנאמן"

ארץ ישראל ישבה לה שוממה⁸ והמסקנה של כל אלו היא:

"מחייבת היא אותנו לשקוד על הדרישה הזאת, של ברור תוכנה ותיקון פרצופה האמיתי, בתור ארץ ישראל חייו ומדינתו "

ראיית שני תתי הנימוקים בנימוק הכללי האחד הנקרא בשם "ארץ ישראל" מעמיד אותנו על הקונפליקט בו מצויים אנו היום. החלק הראשון מדגיש יותר את התובנה כי כל עם זכאי הוא לארץ, ובכלל זה עם ישראל,⁹ תת הסעיף השני שבדברי הרצי"ה מדבר על חיבור אחר לארץ, חיבור של עם הנצח לארץ הנצח.

ביתר הרחבה נוכל לומר כי יש כאן שתי חלומות על ארץ אחת, חלום ראשון היה למצוא בארץ ישראל "מקלט בטוח" , מבלי חלילה להמעיט, בעוצמות הרגש העמוק לזאת הארץ, שכן זה שהביא למעשה שמדינת ישראל קמה בארץ ישראל, אך בכל זאת ביסודם של דברים יש כאן בקשה טבעית לארץ, למדינה. אך ישנו חלום אחר, חלום הרואה ברצון לכונן את מדינת ישראל, כרצון להביא מחדש את ליבו של העולם, עם ישראל, לפעום בארץ מולדתו, שגם היא בבחינת הלב בארצות.

ברצוני להבהיר את הדברים דרך חוויה שחוויתי בזמן האחרון. באסרו חג האחרון הייתה התכנסות בה נתבקשתי להשתתף בפָנֶל מסוים, היו שם אנשים בעלי עמדות בכירות בעבר ובהווה בחברה, אלופים במיל. ובכלל אישים מהימין ומהשמאל. מטבע הדברים בימים אלו עלתה שאלת גוש קטיף לשיח. ואז עמד לו יהודי ושאל את אחד מאלופי צה"ל (במיל.) האם הוא יכול לערוב לו, או לפחות האם יש סיכוי סביר, שבמישור הביטחוני ישתנו חיי אזרחי ישראל לטובה. אותו אלוף בכֵנות הראויה להערכה, אמר שזו תקוותו , אך הדברים אינם ברורים כלל וכלל. ואז שְאָלוֹ אותו איש, האם הוא, אלוף בצה"ל לשעבר, במשך שירותו ארוך השנים, האם פעם הוא הוביל את חייליו לקרב, שהסיכויים בו היו כה לוטים בערפל, והלה השיבו בשלילה, ואז שאל אותו בחור אז למה כאן...

וכך המשיך הדיון הלאה והלאה, ודברו עוד ועוד דוברים, עד שעלה לסכם את הדברים מנהל הפנל, איש עסקים מנתניה באומרו כי הוא שם לב לתופעה מעניינת, ישנה חלוקה ברורה בתוכני הדברים של שתי קבוצות. קבוצה אחת, חובשי כיפות, כהגדרתו, עסקו אך ורק מה יהיה גורלה של ארץ ישראל, ולעומתם אלו שאינם חובשי כיפות, עסקו בשאלה מה גורלה של היהדות במדינה.

אותו איש הביע תקוה כי אולי כשהויכוח על ארץ ישראל "לא יפריע", לפחות יֵשב כלל העם ויחשוב בשאלות היסוד של ערכים ויהדות וכיצד אלו נקנים בעם. כה גדולה התהום בתוך עם ישראל...

חשתי, אומר הרב, כי ישנה תהום בין שני חלומות שנחלמו מלפני קצת יותר ממאה שנה, על אותו עם על אותה ארץ.

היה חלומם של מבשרי הציונות, הוא החלום המתואר בחלקו השני של דברי הרצי"ה, חלום של עם ה' השב ובונה את ממלכתו, מקים מקדש, ההופך להיות בית תפילה לכל העמים, ובסופו של דבר גואל את כל העולם. זהו היה חלומם של גדולים כהרב קאלישר והרב גוטמאכר, ששאלו את הגרעק"א, האם יהיה זה מותר לעשות עיסקה עם התורכים, ששלטו בארץ באתה שעה, לקנות מידם את הר המוריה, להקים שם מזבח, עוד לפני שיש מקדש, ולהעלות עליו קורבנות. זהו חלום אחד על הבניין הלאומי בארץ ישראל. אך ישנו חלום אחר, חלום שנחלם כמה עשרות שנים אח"כ, חלום להקים מדינה לעם היהודי, מדינה ככל המדינות,גדול מבשריו של חלום זה היה הרצל. חלום זה ראה בארץ כפתרון הריאלי למצוקת העם המפוזר ברחבי העולם. אך נזכור כי לדידו של הרצל השפה המדוברת באותה ארץ היה לה להיות גרמנית...

לפנינו, אפוא, שתי חלומות על אותה הארץ: האחד ראה בתחיה הלאומית, כתחיית הקודש בעולם וגאולת העולם והשני ראה בה כתחייה של עם נרדף המבקש לו "מקלט בטוח". בפועל החלום שהפך לממשות הוא החלום השני, והוא החלום שעורר את כלל העם, זאת עובדה בין אם נשמח עליה או לא. אך תלמידיהם של מבשרי הציונות לא פשו מהעולם, הם ראו את החלום השני רוקם עור וגידים, ואמרו, אנו משתתפים בפועל, ולוקחים חלק בהקמתה של המדינה, על אף שחלום המדינה הזאת אינו כחלומינו שלנו.

ואז כשקמה לה מדינת ישראל בשנת תש"ח, על כנפי הדיפלומטיה, חולמי חלום "המקלט הבטוח" צהלו ושמחו, הרי וחולמי "בשוב ה' שיבת ציון" כאבו עד עומק נשמתם, בקריעת הארץ לגזרים וראו בה שואה נוספת.

הרצי"ה קוק סיפר שאיך שנקבלה תוכנית החלוקה בעצרת האומות המאוחדות, ויצאו ההמונים לרקוד , בא אליו הרב חרל"פ, ושניהם נתכנסו בביתו של הראי"ה קוק זצ"ל והחלו לבכות. ואז למשמע קול ההמונים הרוקדים, אמרו "מאת ה' הייתה זאת היא נפלאת בעניננו" ויצאו ושמחו עם החוגגים בירושלים.

אפשר לומר כי המדינה של שנת תש"ח היא מימוש החלום הפרקטי של ארץ ישראל, לבעלי החלום האלוקי היה קשה אך הם החליטו להמשיך הלאה והיות שותפים ברצונם ובעל כורחם למימוש החלום של המקלט המדיני. נציין את המותר לציין, שגם אלו שביקשו להקים מדינה מטעמי "מקלט בטוח" אהבו את כל הארץ גם את חברון ואת שכם, הם הבינו ומבינים את שורשיהם של אלו בתודעה הלאומית היהודית, אך יחד עם זאת הם לא ביקשו את אלו, שהם מעבר לאותו חלום שחלמו.

ואז בשנת תשכ"ז, נכפתה עלינו מלחמת ששת הימים, וכאן יד ההשגחה העליונה ביטלה את תוכנית החלוקה, מילים כמו חברון, שכם וירושלים המאוחדת, הפכו לממשות, ואז הונחה לה אבן הפינה של מדינת ישראל ב', באה העת וחולמי החלום השני של שיבת ציון, החלו נושמים לרווחה. וכך אט-אט הוקמו שתי מדינות בתוך המדינה האחת, הראשונים רואים בארץ כמקלט בטוח והאחרונים רואים בה שלב של תחילת גאולת העולם, אט-אט החלו המחיצות בין חולמי החלומות להיות גבוהים מיום ליום, ובמדינה אחת צצו ועלו שתי מדינות, כשאזרחי שתיהן משרתים ומוסרים נפשם להגן על העם היושב בציון באותו נגמ"ש ובאותו טנק.

בכדי להראות את עומק השבר,נביא מאמר נורא, שהתפרסם לפני כעשר שנים ע"י בנו של אחד הגנרלים והמדינאים היותר חשובים שהיו לצה"ל. המאמר נושא את הכותרת הנוראה והמזעזעת "תשכח ימיני". ישנה חשיבות לדעת את תוכנו של מאמר קשה ונורא זה בכדי לעמוד הטב על עוצמות השבר, שאנו מצויים בו.

כותב המאמר מתאר כיצד בשנה –שנתיים שלפני מלחמת ששת הימים הוא היה סטודנט

באוניברסיטה העברית שבירושלים,כיצד באותם ימים ירושלים הייתה מושא לחלום, חלום שכולם היו מסביבו, ואז באה מלחמת ששת הימים והחלום הפך לממשות. הוא מתאר כיצד היה קשה לו עם "הגרורות" של אותו חלום, וכיצד שחרורם של חלקי מולדת (או כיבושם, בטרמינולוגיה האחרת), הפכו לגורם, שהחל לקרוע את העם. הוא מתאר את תסכולו ומתאר כיצד בזמן שלחלק מהעם היה שחרור ירושלים כ"אתחלתא דגאולה" לדידו החלה "תקופת האבן", תקופה בה החלום הפך למשהו ארצי המתבטא בשטחים, באבנים.

אפשר לומר כי כבר למחרת מלחמת ששת הימים, צצה התהום בין שני חולמי החלומות, שכן בזמן שחולמי "בשוב ה' את שיבת ציון", היו בהתרוממות נפש, הרי שחולמי "המקלט הבטוח" חיכו "לטלפון ממדינות ערב", מפני שעכשיו "יש על מה לדבר", יש שטחים שאפשר לסחור בהם תרומת שלום ולעשות, או לפחות לנסות לעשות, את ה"מקלט הבטוח" לבאמת בטוח.

וזוהי הנקודה שאנו עומדים בה היום הדורשת מאיתנו לברר להיכן אנו הולכים,

שומה עלינו לעלות קומה, שומה עלינו לאהוב, לאהוב באמת, לדבר, להקשיב, לעצור את הקרע.

אם נדע ברגעים אלו כי לא באנו לארץ ישראל להקים שתי מדינות, אלא אחת. ברחנו מהגלות כי היינו בה קהילות קהילות, ועתה ברצוננו לשוב ולהיות אומה אחת, הרי שאז נִצְלח את מבחן זה, המבחן הכ"כ קשה, כשאנו מחוזקים ומאוחדים.

זהו מבחננו לא מעתה אלא במשך כל דברי ימינו, האם ליפול לאותה "שנאת חינם". ומהי בעצם "שנאת חינם" ? וכי יש שנאה שהיא בחינם, אך האמת שהכוונה היא שלפעמים קשה לדבר וקל יותר לשנוא, לקטלג, להרחיק, וזה בחינם ! כי למרות שקשה אין אנו פטורים מלדבר ואדרבא עלינו לדבר יותר...

זהו השלב שאם נשים לנגד את עיננו את השאלה, מה נראה המזעזע יותר מכל, נדע גם לחבר בין חולמי תש"ח לחולמי תשכ"ז יחדיו, ואז יהיה אפשר להכריז באמת קְבַל עם ועולם, ובעיקר לעצמנו:¹⁰ "....בארץ ישראל קם העם היהודי וקמה מדינתו היא מדינת ישראל..."