קראו את השיעור

בס"ד, יום ראשון, י"ז כסלו, התשס"ו

שיחתו השבועית של הרב מרדכי אלון לפרשת וישלח-וישב

"שָלֵם –עיר שכם"

כתיבה ועריכה: יהודה עובדיה

זכויות יוצרים: הרב אֵלון/מכון ש"

שכם, מופיעה בתורתנו כבר משחר דברי ימי האומה. שכם הוא המקום אליו מגיע אברהם, זהו המקום אליו מגיע יעקב, ולשם הולכים בני יעקב. שם גם תתפצל מלכות ישראל לשתי ממלכות האחת בראשות רחבעם מלך יהודה והשניה בראשות ירבעם בן נבט.

אך אנו נבקש לייחד את הדיבור על יעקב, יעקב, שכאמור, עובר בשכם ומתעכב שם בדרכו לבית א-ל.

נזכור נא יעקב מסיים לו פרק בן עשרים שנה בגלות, בדרכו לארץ ישראל אומרים לו שליחיו-מלאכיו, כי עשיו אחיו נע לקראתו ועמו ארבע מאות איש, יעקב מתכונן לכל האופציות, לדורון לתפילה ומלחמה, בלילה שלפני הפגישה עם עשיו הוא פוגש את המלאך ונאבק עמו כל הלילה, ממאבק זה הוא יוצא צולע ואז הוא פוגש את עשיו . מפגישה זו נפרד יעקב מעשיו עד ליום בו "עלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו", עשיו הולך לו להר שעיר ויעקב לסוכות. יעקב בשלב זה עדיין לא הגיע לא"י.

ואז מגיע יעקב לארץ מגורי אביו:

"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת-פְּנֵי הָעִיר: וַיִּקֶן אֶתחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה : וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל"

לאחר פסוקים אלו יבוא מעשה דינה .

וכאן באים אנו למחלוקת בפרשנים, מה הכוונה בפתיחה של "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם..."

האם יעקב בא לעיר ששמה שלם או שמא הוא בא שלם לעיר שכם.

הרשב"ם מפרש :

"ויבוא יעקב שלם-אל עיר ששמה שלם ...."

ומוסיף הרשב"ם:

"והמפרש שכם שם העיר, טועה הוא ! שלא מצינו בכל מקום עיר ציון , עיר ירושלים אלא העיר נזכרת אחרי השם"

בלשוננו, אומר הרשב"ם כי אין במקרא עיר שכם יש שכם העיר וממלא "עיר שכם" הכוונה העיר של שכם.

הרשב"ם לא התקבל, ייתכן מפאת הסיבה, כי אנו מכירים את העיר "שלם" כעיר חשובה, עוד מימי מלכי צדק ואברהם. שם כזכור לאחר מלחמת אברהם בארבעת המלכים ונצחנו עליהם, מתארים הכתובים כך:

"וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן"

חז"ל ורש"י הולכים להם בדרך אחרת ואומרים כך:

"שלם בגופו, שנתרפא מצעתו, שלם בממונו, שלא חסר כלום מאותו דורון, שלם בתורתו, שלא שכח תלמודו בבית לבן"

באופן פשוט הכוונה היא שלמרות שיעקב , היה יכול להיות חסר הוא הגיע שלם, אנו בהמשך נבקש לטעון כי פרשנות זו נושאת בתוכה עומק גדול יותר מהנראה לעין במבט ראשון.

ובהמשך הפסוק מתאר הכתוב, כי יעקב בא לו מפדן ארם, או כלשון הכתוב, "בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם", ואין ברור מה משמעות, הגד זה, הנראה לכאורה מיותר.

רש"י שהרגיש בקושי זה מפרש כְדֵין:

"כאדם האומר לחבירו : 'יצא פלוני מבין שיני האריות ובא שלם, אף כאן : ויבוא שלם מפדן ארם, מלבן ומעשיו שנזדווגו לו בדרך"

והפסוק חותם:

"... וַיִּחַן אֶת-פְּנֵי הָעִיר"

שעל כך אומר הירשולמי:

"מה היה עושה, עושה אטלזין ומוכרן בשוק"

כשבדברים אלו נעמיק בהמשך.

אחר כל אלו עושה יעקב קניין בארץ ישראל. הוא אינו עושה קניין כאברהם סבו, שקנה את מעשרת המכפלה לצורך קבורת שרה, אלא הוא עושה קניין הנראה סתמי, ללא תכלית מוצהרת זו או אחרת.

ואז מציב לו יעקב מזבח:

"וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל"

וכאן נחלקו הפרשנים מה טיבו של "... וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" מי קרא למי ?

על כך מביא רש"י שתי פרשנויות:

"ויקרא לו אל אלהי ישראל – לא שהמזבח קרוי אלהי ישראל אלא ע"ש שהיה הקב"ה עימו והצילו קרא שם המזבח ע"ש הנס, להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם ..."

כלומר על פי הפרשנות הראשונה, כוונת הדברים כי יעקב ביקש ששמו של הקב"ה יוזכר ועל כן הוא קרא למזבח ע"ש הנס, שנעשה לו וממלא כל הקורא למזח כך, יזכור את אלוקי ישראל.

אך רש"י מביא פירוש שני, משמע שישנו קושי בראשון:

"ורבותינו דרשוהו, שהקב"ה קרא ליעקב א-ל"

ורש"י חותם :

"ודברי תורה כפטיש יופצץ סלע מתלקחים לכמה טעמים ואני ליישב פשוטו של מקרא באתי"

ישנה שיטה שלישית קיצונית עוד יותר, שרש"י לא הביאה בדבריו בשם חז"ל:

"ויקרא לו אל אלהי ישראל, אמר ריש לקיש 'ויקרא לו אל אלהי ישראל' אמר (יעקב) אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים"

ביטוי חריף למדיי לפנינו, שעליו מוסיף המדרש כי יעקב נענש על כך:

רב הונא בשם רשב"ל אפילו חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו ואתה נטלת שררה לעצמך, מחר בתך יוצאת ומתענה הה"ד 'ותצא דינה'"

לשון אחרת, המדרש אומר דברים חריפים ביותר, המדרש אומר כי יעקב, כביכול קרא לעצמו א-ל.

הנצי"ב מסביר את הדברים, כי אין הכוונה שיעקב עשה מעצמו, חלילה, א-ל. אלא שהוא אמר כי שם "א-ל" מופיע עתה בשמו. ולאדם במדרגת יעקב די אפילו באמירה שכזו להיענש.

אחרי שהעלנו לנו מספר הערות פתיחה נשוב נא לראש הדברים ונלבן אותם קמעא-קמעא.

נקודת היסוד שנבקש להשעין עליה את דברינו היאדברי רש"י שאמר כי על אף שיעקב היה בגוב האריות הוא יצא משם שלם. אנו נבקש לומר כי אותה יציאה מגוב האריות היא לא רק הצלה בעלמא, אלא יציאה של יעקב מאותו גוב שהיו בו עשיו ולבן, תוך, שהוא נוטל מהם את כוחם ומופיע אותו בצורה מתוקנת.

כזכור, יעקב לפני כעשרים שנה, יצא לדרך בציווי אביו ואימו , שכמעל מרחף לו האיום הסמוי של אחיו עשיו לרצוח אותו נפש.

יעקב נמצא בבית א-ל, אז הוא חולם את חלומו הגדול, הוא רואה כיצד מלאכי אלוקים עולים ויורדים בסולם. לאחר שהוא מבין כי "יש אלוקים במקום" הוא נודר, נדר שכולו התעלות ,ומשם נושא את רגליו ללבן דודו.

בדרך, הוא מגיע וגולל את האבן מעל פי הבאר בקלות, אנו היינו אומרים כי עוצמות הרוח העצומות התגלו להם בעולם המעשה.

נעיר, כי על פי חז"ל, יעקב עוד עובר בדרכו בבית מדרשם של שֵם ועֵבֶר. מה שמביא אותנו למסקנה כי הוא עוד יותר בעוצמות רוח, ממה שמתאר פשט הכתוב.

תיאורטית אם היינו מציבים את השאלה, אימתי היה יעקב שלם יותר, לפני עשרים שנה עת ראה את הסולם או בסוף העשרים שנה עת הוא נושא ונותן עם לבן, על העקודים נקודים וברודים. לכאורה התשובה הייתה צריכה להיות שבחלום הסולם היה יעקב שלם יותר.

יעקב אז לפני עשרים שנה נדד , אז למזרחו ישב לו רוצח, בדמות אחיו עשיו, ולצפונו ישב לו "האינטליגנט" הרמאי – לבן הארמי.

שם כשהיה בבית לבן הוא הבין טוב מאוד כיצד דודו "הישר" פועל, וגם הוא יעקב מלמד אותו פרק "בעקודים נקודים וברודים" –גם הוא לומד לעשות מחטף וחומק לו לילה עם כל אשר לו. בדרך חזרה הוא בודק את כוחו "בברכת עשיו" שהוא נטל מאביו, הוא נאבק עם שרו של עשיו ויוצא מנצח במאבק לא לפני שהוא מכריח את שרו של עשיו לברך אותו.

וכעת שב יעקב שלם.- יעקב כעת הוא שלם, לפני עשרים שנה הוא היה במדרגה עליונה אך עדיין הוא לא היה ממש שלם, הוא לומד כיצד להיות מחובר לעולם הזה, ולהיות מתוקן, הוא סָפַח לתוכו את נקודות החיוב שישנם בכל הכוחות הפועלים בעולם, הוא ידע לקחת לתוכו את כוחו של לבן ואת כוחו של עשיו, אך להופיע אותם בצורה מתוקנת.

או אז עושה יעקב קניין בארץ ישראל, היינו יכולים לומר כי כל טיבו של קניין זה הוא "ביזנס". לא כקניינו של אברהם, שהיה חלקת קבר, שהיינו אומרים שהוא תחת הכותרת של "משרד הדתות" , לא כך, אלא יעקב אוחז אחיזה כלכלית ממשית בארץ ישראל.

כאן יעקב, האיש התם יושב האוהלים, שב לארץ ישראל ומראה כיצד עושים קניין בארץ ישראל.

ובגמרא בשבת מרחיבים את אשר עשה יעקב,

"רב אמר מטבע תקן להם, שמואל אמר שווקים תקן להם, ור' יוחנן אמר מרחצאות תקן להם"

הנה כי כן, זוהי המשמעות של "ויבא יעקב שלם", עכשיו נהיה יעקב שלם. שלם בכך שהוא סופח לעצמו את הגילוי המעשי של החלום השמימי שראה לפני עשרים שנה.

הוא הופך שלשלם, שלם המאגד בתוכו מגמות שונות, שלם שמעלה דברים הנראים כגשמיים.

בשלמות זו הוא מתקן בשכם מטבע ושוק . בשלמותו הוא מלמד את העולם את סוד הכלכלה וסוד המלחמה.

דברים דומים אומרת הגמרא על רשב"י במסכת שבת. שם היא מספרת על הגזרה הידועה שגזרו הרומאים על רשב"י ובנו.

בעקבות הגזרה נמלטו רשב"י ובנו למערה והתחבאו בה מפני הרומאים. לאחר 12 שנה בא אליהו ועמד ע"פ המערה ואמר:

"מאן לודיה לבר יוחאי דמית קיסר ובטיל גזירתיה "

"-מי יודיע לבר יוחאי שמת קיסר ובטלה גזירתו."

בעקבות זאת יוצאים רשב"י ובנו רבי אלעזר מן המערה. ואז הם רואים אנשים העוסקים בחיי היום-יום

"אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?

כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף"

יצאה בת קול ואמרה

"להחריב עולמי יצאתם חיזרו למערתכם "

לאחר 12 חודש יצאה שוב בת קול ואמרה להם צאו מן המערה שנית. יצאו שוב פעם, אלא שהפעם:

" כל היכא דהוה מחי ר' אלעזר הוה מסי ר' שמעון" –

כל מקום שהיה ר' אלעזר שורף היה מתקן ר' שמעון. עד שהם פוגשים באותו זקן שרץ ושני הדסים בידו, האחד כנגד זכור והשני כנגד שמור. ושם מתקררת דעתו של רשב"י, שכן הוא אומר כמה חביבין מצוות על ישראל.

שם בהמשך הגמרא מתואר כיצד אומר רשב"י, שהואיל והתרחש לו נס "אראה אם יש משהו שיש בעולם לתקן". כשאת דבריו אלו סומכת הגמרא על יעקב ועל הפסוק "ויבוא יעקב שלם" שעליו דרשו חז"ל:

" רב אמר מטבע תקן להם, שמואל אמר שווקים תקן להם,

ור' יוחנן אמר מרחצאות תקן להם"

הדבר מעניין מאוד משום שעל פי הבבלי הנ"ל יעקב מתקן את אשר הוא למד מלבן, הוא מתקן עניינים השייכים לתחום הכלכלי. ואילו על פי הגמרא בירושלמי שהבאנו דלעיל:

"מה היה עושה, עושה אטלזין ומוכרן בשוק"

הוא תיקן את אשר הוא למד מעשיו, הוא לוקח את כוח הציד ועושה ממנו איטליזין.

יעקב אבינו אינו הולך ישר לבית א-ל הוא מבקש ראשית לעבור דרך, שכם, שם הוא מביא עימו את כל כוח הארציות והוא מרומם אותם, מתקן ומעדן אותם ורק אז הוא ימשיך לו לבית א-ל . ישנה סכנה עצומה במעבר דרך שכם, משום שאפשר להתעכב שם יתר על המידה, אפשר לשקוע שם, אם לא מבינים או לא מספיק זוכרים כי הדרך צריכה להגיע לבית א-ל, מקום יהיה התיקון השלם של בית תפילה לכל העמים. ואכן, על העיכוב שם "לוקה אותו צדיק" כלשון חז"ל במעשה של דינה.

יעקב מבקש לישב בשלווה, הוא מבקש לבוא עדי הגאולה השלמה, אך הוא מבין כי הדרך עוברת דרך "ערב שבת" – דרך כל המיצרים, משום שכל עוד שרשעים מסתובבים להם בעולם, כל עוד שישנם כוחות הארציים שלא התעלו ולא עודנו, אין באפשר לבוא לידי התיקון השלם.

רשב"י כיעקב אבינו, נס הוא ובנו למערה, כיוון שהוא קִטְרג על פועלה של רומי, בזמן שאחרים שיבחוהו.

הוא רשב"י אמר, שאותם גשרים שבנו הרומאים היה בכדי לגבות על ידם מכס, כי אותם שווקים שהם העמידו היה בכדי להושיב בהם זונות, או אז הוא פורש לו לתוך המערה . ואז כשהוא יוצא מן המערה הוא מבקש להגיע מיד ל"שבת" לתיקון השלם, לחיי העולם, הוא ובנו שורפים את כל גילויי הטבע שמולם, ועליהם יוצאת בת קול ומכרזת 'להחריב את עולמי יצאתם' והם שבים לעוד שנים עשר חודש, או אז כשהם יוצאים דעתו של רשב"י מתקררת רק כשהוא פוגש את אותו זקן, שייתכן מאוד שהיה אליהו הנביא, האומר לו כי אותם הדסים, הם בבחינת זכור ושמור, הם ההכנה לשבת. מָשָל הוא אומר לו, כי אי אפשר לבוא עדי שבת אם לא טורחים בערב שבת. ואנו בערב שבת מצויים, אנו מצויים בשכם בדרך לבית א-ל.

וכיצד העולם יהיה שלם , הדבר יהיה ע"י תיקון שייעשה לו בעולם. מאלפים הם דבריו של רש"י על הגמרא בשבת הנ"ל כי מניין יודעים כי יעקב עשה "תיקון" בשכם, את זאת אנו לומדים מדברי הפסוק האומרים "ויקן את חלקת השדה". "...ויקן את חלקת השדה' – מלשון תיקון" אומר רש"י שם. זהו אפוא התיקון של יעקב .

זהו גם תוכן קריאת יעקב "אל אלוקי ישראל" יעקב כאומר, אתה הקב"ה מבקש ממני להיות שלם, הנה עתה אני הופך להיות שלם. אך יש בדבר זה סיכון גדול, ועל כך נענש יעקב, על חוסר דָקוּת שהיה בדבריו.

זהו גם תוכן הדברים "בבואו מפדן ארם" –יעקב יוצא משיני האריות, תוך שהוא נוטל את כוחם עימו, אך יחד עם זאת כל עוד לא ממשיכים לשכם ואח"כ לבית א-ל הרי שלא יצאנו עוד מפדן ארם.

בראשית ל"ו, י"י-כ'

שם י"ד, י"ח

ירושלמי שביעית פ"ט, ה"א

בראשית רבה עט

שבת לג: